בני האדם נועדו להיות פעילים באור היום ולישון בחשכת הלילה.
אור היום הוא הזמן העיקרי שבו אנו אמורים לצרוך אנרגיה דרך תזונה ושתיה ולהוציא אנרגיה על ידי תנועה של הגוף.
אותו גוף מופלא שעושה הרבה יותר מאשר להוביל את הראש שלנו ממקום למקום (המשפט נשמע מוזר, אני יודעת, אך במרפאה שלי, דומה שפעמים רבות אנחנו מתייחסים לגוף כאל כלי תחבורה ומופתעים לגלות שהוא יותר מכך).
בעבר אור השמש כיוון את שעות הפעילות מיקיצה עם הזריחה עד סיומה בשקיעת החמה. כעת תאורה מלאכותית מנווטת יותר את שעות הפעילות. לפיכך, "היום", שעות הערות, התארכו.
בעוד אנחנו חיים בעולם המודרני, הטכנולוגי, עולם האינטליגנציה המלאכותית, הגוף שלנו לא בדיוק כאן. במובנים רבים הוא עדיין מותאם לחיים אי שם בעבר. הפער הזה הוא הסיבה לאתגרים שנובעים מכך.
יכולתו של הגוף להתמודד ולשרוד בתנאים קיצוניים של סכנה, חוסר מזון ואי וודאות קיומית, אפשר את ההתפתחות הייחודית של המין האנושי. אבל כעת אותו גוף מופלא אינו מותאם לסביבה של שפע. שפע במזון, שפע כלי תחבורה. זאת כיון שגופינו עדיין מתוכנת לצרוך בעודף, ולחסוך בהוצאה אנרגטית.
אז לא אנחנו אשמים בפער, זו הסביבה שהשתנתה. לשינויים שהביאו הרבה טוב לאנושות, כמו לכל דבר, יש צדדים פחות אופטימליים. יש להכיר בהם, להתייחס אליהם, כיון שלא ניתן לחזור אחורה, ולא נחכה שהאבולוציה תדביק את הפער, אם זה בכלל אפשרי, כי התפתחות הטכנולוגיה תמיד תשיג את הביולוגיה. אבל מתוך הבנה שכזו ניתן לעשות את המיטב כדי לגשר על הפער וליהנות ככל הניתן מכל העולמות, בכל תקופות הזמן לאורך כל היממה.
תהליך של גישור על ידי התאמת אורחות חיים לסביבה אבל גם לאדם, הוא האופן בו אני תופסת את הצורך להתייחס לפער הזה. זהו תהליך איכותני, הדרגתי, סבלני וסובלני.

תחומי טיפול